"צריך לאמן את המוח" הוא אחד המשפטים הנפוצים ביותר בעולם הבריאות, הלמידה וההתפתחות האישית.

אנשים פותרים תשבצים כדי לאמן את המוח, לומדים שפה חדשה כדי לחזק אותו ומשתמשים במשחקי זיכרון בתקווה לשמור עליו חד ופעיל.

אבל כאשר עוצרים לרגע וחושבים על הביטוי, משהו בו נשמע מוזר. המוח אינו שריר, אין בו סיבי שריר והוא אינו גדל לאחר אימון בדרך שבה שריר גדל.

אז איך נולד הרעיון שצריך לאמן את המוח, והאם יש בו אמת? התשובה היא שיש בו היגיון מסוים, אבל לא מהסיבה שרבים חושבים.

מאיפה הגיע הביטוי "המוח הוא שריר"?

הביטוי הפך לפופולרי בעיקר משום שהוא מספק דימוי פשוט שקל להבין. כולנו מכירים את הרעיון שלפיו שריר שאינו מופעל לאורך זמן עלול לאבד כוח, בעוד שאימון קבוע גורם לו להסתגל לעומס.

גם המוח מגיב לשימוש, ללמידה ולניסיון. לכן ההשוואה לשריר יכולה לעזור להסביר שהמוח אינו מערכת קבועה ושגם לאורך החיים הוא מסוגל להשתנות.

אבל כאן גם מסתיים הדמיון. שריר מתחזק באמצעות שינויים ברקמת השריר. המוח משתנה באמצעות מנגנונים אחרים לחלוטין.

שריר מתחזק. המוח משתנה.

המוח אינו הופך לגדול או חזק יותר כמו שריר. הוא מתאים את פעילותו ואת הקשרים בין תאי העצב בהתאם למה שאנחנו לומדים, מתרגלים וחווים.

מה קורה במוח כשאנחנו לומדים?

כאשר אנחנו קוראים, פותרים בעיה, מנהלים שיחה מורכבת או רוכשים מיומנות חדשה, המוח אינו מגדיל את עצמו כמו שריר.

במקום זאת, הפעילות של רשתות עצביות משתנה. קשרים מסוימים בין תאי העצב מתחזקים, אחרים נחלשים, ולעיתים נוצרים דפוסי תקשורת חדשים.

המנגנונים האלה אינם מסתיימים בילדות. היכולת להשתנות ממשיכה להתקיים לאורך החיים, גם אם הקצב והאופן שבהם היא מתרחשת עשויים להשתנות בהתאם לגיל, לניסיון ולמצב הבריאותי.

מהי פלסטיות עצבית?

המונח המקצועי המתאר את היכולת של מערכת העצבים להשתנות נקרא פלסטיות עצבית, ובאנגלית Neuroplasticity.

למרות שהמונח נשמע מורכב, הרעיון פשוט: המוח מסוגל לשנות את פעילותו, את הארגון שלו ואת הקשרים בין תאי העצב בהתאם ללמידה, לניסיון, לסביבה ולדרישות המוצבות בפניו.

פלסטיות עצבית אינה פעולה אחת. זהו שם כולל למגוון תהליכים, החל משינויים זמניים בתקשורת בין תאים ועד לשינויים ממושכים יותר ברשתות עצביות.

איך פלסטיות עצבית נראית בחיי היום-יום?

פלסטיות עצבית אינה תהליך שמתרחש רק במעבדות. היא פועלת בכל פעם שאנחנו לומדים משהו, משנים התנהגות או מסתגלים למשימה חדשה.

למה פלסטיות עצבית כל כך חשובה?

רבים חושבים על למידה רק בהקשר של בית ספר, מבחנים או לימודים אקדמיים. אבל פלסטיות עצבית משתתפת כמעט בכל תחום שבו אנחנו נדרשים להשתנות.

האם כל פעילות באמת מאמנת את המוח?

כמעט כל פעילות דורשת מהמוח לפעול, אבל לא כל פעילות מייצרת בהכרח את אותו סוג של למידה או שינוי.

תרגול של משימה מסוימת משפר בדרך כלל בעיקר את היכולת לבצע את אותה משימה או מיומנויות הקרובות אליה. לדוגמה, מי שמתרגל תשבצים עשוי להשתפר בפתרון תשבצים, אבל אין פירוש הדבר שכל היכולות הקוגניטיביות שלו ישתפרו באותה מידה.

למידה משמעותית כוללת בדרך כלל אתגר מתאים, חזרתיות, משוב, קשב והדרגתיות. לכן נכון יותר לדבר על למידה ותרגול מאשר על אימון מוחי כללי.

האם המוח הוא שריר?

לא מבחינה ביולוגית.

המוח הוא איבר המורכב מתאי עצב, תאי גליה, כלי דם ומערכות ביולוגיות נוספות. הוא אינו בנוי מרקמת שריר.

אבל הדימוי עדיין שימושי במידה מסוימת.

בדומה לשריר, גם המוח מגיב לשימוש, לתרגול ולאתגרים. ההבדל הוא שהוא עושה זאת באמצעות שינויים בפעילות ובקשרים העצביים.

לא רק אתגר. גם התשתית הביולוגית חשובה

למידה, חשיפה לחוויות חדשות ותרגול הם חלק מרכזי ביכולת של המוח להשתנות. אבל המוח אינו פועל בחלל ריק.

הוא זקוק לאספקת אנרגיה, לחמצן, לזרימת דם, לשינה ולחומרי גלם המשתתפים בפעילות התאית והעצבית.

אחד המינרלים המשתתפים במנגנונים רבים במערכת העצבים הוא מגנזיום.

מה הקשר בין מגנזיום לפלסטיות עצבית?

מגנזיום משתתף במגוון תהליכים תאיים, ובהם פעילות אנזימים, הפקת אנרגיה וויסות של פעילות עצבית.

אחד הקשרים המרכזיים במחקר נוגע לקולטני NMDA. קולטנים אלה משתתפים במנגנונים של תקשורת עצבית, פלסטיות סינפטית, למידה וזיכרון.

מגנזיום משתתף בוויסות פעילותם של קולטני NMDA, ולכן שינויים באיזון המגנזיום במערכת העצבים עשויים להיות רלוונטיים לתהליכים שבהם קשרים עצביים מתחזקים או נחלשים.

מה משתנה במוח לאורך החיים?

מערכת העצבים משתנה לאורך החיים. עם הגיל עשויים להתרחש שינויים בפעילות של רשתות עצביות, במבנה הקשרים ובאופן שבו המוח מגיב ללמידה ולאתגרים חדשים.

גם סטרס מתמשך, שינה לא מספקת, עומס וחוסר איזון תזונתי עשויים להשפיע על התנאים שבהם מערכת העצבים פועלת.

המשמעות אינה שכל שינוי בזיכרון או בריכוז נובע מגורם אחד. מדובר ביכולות מורכבות המושפעות ממגוון רחב של גורמים ביולוגיים, סביבתיים והתנהגותיים.

איך זה עשוי להרגיש בחיי היום-יום?

אנשים רבים חווים מעת לעת קושי להיזכר בשם, ירידה זמנית בריכוז או תחושה של עומס בזמן מעבר בין משימות.

לעיתים נדרש יותר זמן ללמוד מידע חדש, להתמודד עם משימה מורכבת או להסתגל לשינוי.

הדבר אינו מעיד בהכרח על ירידה ביכולת או באינטליגנציה. המוח פועל בתוך מערכת ביולוגית שמשתנה כל הזמן ומושפעת משינה, עומס, מצב רגשי, תזונה וגורמים נוספים.

לא רק כמה אנחנו מאמנים את המוח

ככל שחוקרים למדו יותר על פלסטיות עצבית, כך התחדדה ההבנה שלא מספיק לשאול עד כמה אנחנו מאמנים את המוח.

צריך גם לשאול אילו תנאים מאפשרים לו ללמוד, להשתנות ולהסתגל.

מה העלו המחקרים על מגנזיום ל-תריאונט?

מחקרים על מגנזיום ל-תריאונט בחנו את הקשר בין זמינות מגנזיום במערכת העצבים לבין מנגנונים הקשורים לפלסטיות עצבית, ללמידה ולזיכרון.

במסגרת המחקר נצפו שינויים במדדים של מגנזיום במוח, לצד שינויים בפעילות הסינפטית ובמדדים הקשורים ללמידה ולזיכרון.

הממצאים עוררו עניין משום שהם הצביעו על כך שגם שינויים מתונים בזמינות המגנזיום למערכת העצבים עשויים להיות בעלי משמעות ביולוגית.

לא יותר מגנזיום, אלא שאלה של איזון

אחד הרעיונות המעניינים שעלו מהמחקר הוא שהמוח אינו מחפש בהכרח את הכמות הגבוהה ביותר של מגנזיום. כמו מערכות ביולוגיות רבות, הוא פועל באמצעות איזון וויסות.

שינויים קטנים בריכוז המקומי של יונים עשויים להיות רלוונטיים במערכת עצבית רגישה, גם כאשר הם אינם מייצגים שינוי גדול בכמות המגנזיום הכוללת בגוף.

לכן המחקר סביב מגנזיום ל-תריאונט אינו עוסק רק בשאלה כמה מגנזיום יש בתוסף, אלא גם בשאלות של זמינות, פיזור וויסות בתוך מערכת העצבים.

למה מגנזיום ל-תריאונט הצטרף לסדרת MagMax?

כאשר פותחה סדרת MagMax, המטרה לא הייתה ליצור אוסף של מוצרי מגנזיום זהים תחת שמות שונים, אלא לבחון את המאפיינים וההיגיון המדעי של נגזרות מגנזיום שונות.

מגנזיום ל-תריאונט הצטרף לסדרה משום שהוא מייצג תחום מחקר חדש ומתפתח שעוסק במגנזיום, במערכת העצבים ובמנגנונים הקשורים לפלסטיות עצבית.

לא משום שכל השאלות כבר נענו, אלא דווקא משום שהנגזרת נולדה מתוך שאלה מדעית שממשיכה להיחקר.

כל נגזרת והסיפור המחקרי שלה

הגישה של סדרת MagMax היא לבחון כל נגזרת בהתאם למאפיינים שלה ולעולם המחקר שבו היא נבדקת.

אז למה כולם אומרים שצריך לאמן את המוח?

כי במידה מסוימת הם צודקים. המוח אינו שריר, אבל הוא גם אינו איבר קבוע שאינו מגיב למה שאנחנו עושים.

כל ספר שאנחנו קוראים, כל מיומנות שאנחנו מתרגלים, כל שפה שאנחנו לומדים וכל הרגל שאנחנו משנים מפעילים רשתות עצביות ומשפיעים על האופן שבו המוח מעבד מידע.

המסקנה אינה שצריך לפתור משחק מוח מסוים כדי לשמור על כל היכולות הקוגניטיביות. המסקנה היא שהמוח ממשיך ללמוד ולהסתגל כאשר אנחנו מספקים לו ניסיון, תרגול ואתגר מתאים.

ולצד הפעילות המחשבתית, חשוב לזכור שהמוח הוא גם מערכת ביולוגית הזקוקה לתנאים שיאפשרו לה לפעול, ללמוד ולהשתנות.

לסיכום

המוח אינו שריר, אבל הוא משתנה בתגובה ללמידה, לתרגול ולניסיון. היכולת הזו נקראת פלסטיות עצבית והיא עומדת בבסיס תהליכים רבים של למידה, זיכרון והסתגלות.

מגנזיום משתתף במנגנונים ביולוגיים הקשורים לפעילות מערכת העצבים, והמחקר על מגנזיום ל-תריאונט העלה שאלות מעניינות לגבי זמינות מגנזיום, פלסטיות עצבית ולמידה.

אולי לכן לא מספיק רק לשאול כיצד מאמנים את המוח. חשוב גם להבין את התנאים הביולוגיים שמאפשרים לו ללמוד, להשתנות ולהסתגל לאורך החיים.

לקריאה נוספת: במאמרים הקודמים בסדרה הסברנו מה הוביל לפיתוח מגנזיום ל-תריאונט ומה ידוע על מחסום הדם-מוח והמעבר של מגנזיום למערכת העצבים.

המחקר המרכזי לקריאה נוספת

המחקר המרכזי בתחום פורסם בכתב העת Neuron תחת הכותרת:

Enhancement of Learning and Memory by Elevating Brain Magnesium

המידע בכתבה זו נועד להעשרה ולמידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון, המלצה טיפולית או תחליף להתייעצות עם איש מקצוע מוסמך. שינוי מתמשך או משמעותי בזיכרון, בריכוז או בתפקוד מצריך בירור מקצועי. במצבים רפואיים, בהריון, בהנקה, בנטילת תרופות או לפני שימוש בתוסף תזונה, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע מוסמך.